התחלתי לגור ברמת גן בשנת 1959 לפני שהתחתנתי גרתי ברמת השרון ובעקבות החתונה עברנו לרמת גן בהתחלה היה קשה לי ואחר כך התרגלתי וגרתי באותו בית 10 שנים ואחר כך עברנו לדירה גדולה יותר .
סיפורים מהשכונה
היה לילדים שלי צעצוע בצורת רימון שהיה נראה כמו פצצה והילדים שלי זרקו את הצעצוע מהמרפסת ולא ידעתי ואנשים פחדו וחשבו שזה חפץ חשוד והזמינו משטרה והיו הרבה אנשים ואז יצאתי למרפסת לראות מה קרה וראיתי שזה הצעצוע מהבית שלנו , ירדתי ולקחתי את זה צחקנו על המקרה ועבר בשלום .
בבית הראשון היה לנו מכולת בדיוק מתחת לבית ולא היה מעלית וכשהיינו צריכים משהו היינו מחברים חבל לסל ומורידים אותו למטה והיינו כותבים מה אנחנו צריכים ושמנו את הכסף בתוך הסל והמוכר היה שם לנו בסל את מה שהיה כתוב ברשימה והיינו מעלים את זה חזרה למעלה הביתה עם המצרכים , לא תמיד עשינו את זה אבל זה היה חוויה לעשות את זה כל פעם .
אז .. רוב הנשים לא עבדו היתי הולכת עם השכנות לגינה עם הילדים והיו משחקים ונהנים , למשל היינו הולכות כולן ביחד עם הילדים לאכול פלאפל שהיה לנו מול הבית , והיה לנו ספרייה בשכונה שהילדים שלי היו הולכים להביא ספר והיו קוראים את זה בדרך הביתה , ואני פחדתי שלא יהיו זהירים בכבישים בזמן שקראו את הספר .
בשכונה היינו כולם כמו משפחה, מבקרים אחד אצל השני .
היינו משכיבים את הילדים לישון , והולכים בערב עם השכנים לבלות , כמו לשחק קלפים או קולנוע , שפת הים ועוד ..
הבית ספר הזה " עתיד" היה קרוב ועדין מול הבית שלנו והנכדים למדו שם , והילדים שלי למדו בעמישב ( כיום תיכון "חדש" ) כי בבית הראשון היינו יותר קורבים לבית ספר הזה .
ליד הבית שלנו יש סופר שהיינו קונים שם מאז ועד היום , והוא קרוב לבית , ולפעמים קונים גם במקום אחר .
השכונה אז ... :
כל הבתים היו נמוכים , והיו מעט אנשים , לא היה הרבה מכוניות , היה הרבה מכולת וקיוסקים , כולם היו ביחד כמו משפחה , עכשיו גדלנו וכל אחד הלך לדרכו , חתונה , משפחה , עברו דירה ... היום זה שונה נהיה צפוף , בתים גבוהים אין כמעט מכולת יש יותר סופרים .
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה